האבולוציה של הכפירה

בשנת 1951 לבריאת העולם, בהיותו בגיל שלוש, החל אברהם אבינו לקרוא תיגר על המוסכמות החברתיות-דתיות של החברה הפאגאנית שלתוכה נולד. במשך שנים הוא לעג לעובדי האלילים, ניפץ את פסלי בית אביו, והכריז כי המלך נמרוד אינו א-ל, כי אם בן אנוש גאוותן. בעקבות התנגדותו למוסכמות החברתיות בנות זמנו, אולץ אברהם אבינו ליפול לכבשן האש באור כשדים.

אלפי שנים לאחר מכן, בשנת 5772 לבריאת העולם, פוטר נכדו של אברהם אבינו, המדען הראשי במשרד החינוך של מדינת ישראל, לאחר שהעז לקרוא תיגר על המוסכמות האקדמיות של זמנו. חטאו הסתכם בכך שהעז לטעון כי תיאוריית האבולוציה אינה "אמת" מדעית, אלא השערה בלבד. כוהני הדת של כנסיית האקדמיה, שנדהמו מחוצפתו של הד"ר שסרח, קראו להשליכו ל"כבשן האש" המודרני. הוא פוטר מתפקידו לאלתר. דור דור ואליליו, דור דור וכבשניו.

האבולוציה של האלילות
פנים רבות לה לכפירה. פושטת היא צורה ולובשת צורה, בהתאם לרוח הזמן וליצרי לב האדם. כיום מתקשים אנו להבין את ההיגיון הטמון בעבודת האלילים הקדומה, והיא מצטיירת בעינינו כאמונה טפלה ופרימיטיבית. כדי להבין את מניעיהם של עובדי האלילים עלינו להתחקות אחר תהליך התפתחותה. מסתבר, שאמונת הכפירה עברה תהפוכות רבות לאורך שנות חייה. היא עברה בתהליך איטי ומתמשך אבולוציה רעיונית.
בהלכות עבודת אלילים מבאר הרמב"ם את תהליך ההתנתקות מן הבורא ואת החלפת האמונה בא-ל אחד באמונת האלילות, וזה לשונו:
"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם, אמרו: הואיל והאלוקים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון הא-ל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך".

עבודת האלילים, קובע הרמב"ם, לא נולדה על מצע של כפירה בקיומו של הבורא. היא נבטה בליבם של בני אדם מאמינים, המכירים בבוראם. בני דורו של אנוש, נכדו של אדם הראשון, הכירו היטב את בריאת העולם ואת הבורא, אלא שטעו לחשוב כי לא רק את הבורא יש לעבוד, אלא גם את ברואיו. לדעתם, הבורא עצמו חפץ ביקרם. תפיסה שגויה זו הובילה אותם לשלב נוסף באבולוציית הכפירה, כפי שכותב הרמב"ם בהמשך:
"כיוון שעלה דבר זה על לבם, התחילו להקריב לכוכבים קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה".

המגמה לכבד את גרמי השמים הביאה לבניית מקדשים, שבהם העלו לכבודם קרבנות. הדבר הוביל לשלב השלישי באבולוציית הכפירה:
"והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עימהם ואמר להם: עבדוני בכך וכך, והודיע להם דרך עבודתו, ועשו כך ואל תעשו כך. ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות".

כלומר, בשלב זה החלו לעבוד את הכוכבים עצמם, ללא תלות או קשר לבורא. מכאן היתה הדרך לכפירה קצרה ביותר:
"וכיוון שארכו הימים, נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ, הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה, לעבדה ולהישבע בשמה".

אז הגיח לעולם אברהם אבינו וטען בפני בני דורו כי ביכולת השכל להוכיח שהבורא אחד הוא ואין בלתו. נמרוד, שהוביל את תנועת האלילות, סירב בתוקף לקבל את הוכחותיו והתעקש ש"אין ג'ירפה". למה? משום שהיא אינה מצויה בגן החיות הפרטי שלו. לדעתו, אם אברהם צודק בטענותיו, והמערכת האלילית אינה אלא שטות והבל, עלול הדבר למוטט את יסודות משטרו.

כל עוד לא הציץ עליו בעל הבירה, נאלץ אברהם אבינו להתפלסף עם נמרוד על עיקרי אמונתו בכוח שכלו בלבד. זאת כיוון שבתחילת דרכו התבססה אמונתו על היקשים שכליים בלבד, והם שהובילוהו אל המסקנה: "אם יש בירה – יש אדון לבירה".

שוו בנפשכם שהיה אברהם אבינו ניצב בפני נמרוד לאחר מעמד הר סיני, האם עדיין היה נדרש ללחום את מלחמתו בכפירה בהיקשים שכליים? כל עוד לא התגלה הבורא לעיני בשר, נדרש המאמין להשתמש בכוח שכלו כדי להוכיח את עיקרי אמונתו, אך מרגע שנתגלה בסיני, חזק כוחו של חוש מכוחו של השכל.

מי שראה ג'ירפה במו עיניו, לעולם לא יטה אוזנו לטענות כי ההיגיון והנתונים המדעיים אינם מאפשרים את קיומה של חיה מסוג זה. עבורו אין הג'ירפה השערה לוגית שניתן להתווכח על תקפותה, כי אם עובדה מוצקה. לכן, אין בכוח שום תיאוריה להכחישה. מבחינתו זוהי מציאות מוחשית. הוא ראה אותה בעצמו.

לאחר מעמד הר סיני שוב אין אנו נדרשים להכחשתה של תיאורית האבולוציה כדי להוכיח את צדקתה של היהדות. אין אנו נדרשים להטיל בה ספקות מדעיים, ואף אין צורך להצהיר מעל כל במה כי מדובר בהשערה ולא בעובדה מוכחת. נדרשים אנו להוכיח את אמיתותה של התורה. משהוכחה אמיתותה, פטורים אנו מן הצורך לעסוק בתיאורית האבולוציה ובפרטיה, שכן מוכחשת היא על ידי תורת ישראל, שהוכחה בחוש.
מאחר שהעם היהודי פגש בבורא העולם במעמד הר סיני, ומאחר שבתורה שנתן לנו כתב שלא בדרך אקראית הוא ברא את עולמו, אלא במחשבה תחילה, שוב אין אנו זקוקים לעדכונים מדעיים בנידון. לא בהכחשות שכליות תלויה אמונת היהדות אלא בידיעה מוצקה ובדוקה.
לאחר הצלתו מכבשן האש ציווה הקב"ה את אברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". ללמדו כי את המלחמה בכפירה אין לנצח בכוח השכל. השכל הוא משרתו של הרצון. כדי להכניע את השכל יש לנווט את הרצון. אין ביטול הרצון אלא במיעוט האנוכיות, ואין לך ביטול האנוכיות כ"לך לך מארצך".

ההיסטוריה מוכיחה כי בעוד דרכו של אברהם ובניו, יודעי ה', צלחה את גלי הזמן, העלתה דרכו הכפרנית של נמרוד ורעיו אבק במרתפי הארכיאולוגים. זכרון שמו ופועלו של נמרוד נשתמרו עד ימינו רק בזכותם של אלו שבהם נלחם…