הנהג החטוף

ובכן, באחד מימי הקיץ לפני כשש שנים הייתי אמור למול מספר לא מבוטל של תינוקות כן ירבו, בשפע בריתות בק"ק נתניה ובסביבתה. מדובר בקצב לא פשוט הדורש ממני זריזות ומיומנות. 'פרו ורבו' ברוך הוא וברוך שמו, שעם ישראל הולך ופורץ ימה וקדמה צפונה ונגבה… ואני לא המוהל היחיד שהייתי עמוס באותו יום בעבודה… פגישה אחרי פגישה עם אליהו הנביא תמיד נעימה ונושאת בחובה תחושה עילאית של חן וחסד.

היה זה באחד מימי השרב של חודש אלול, את הברית הלפני אחרונה עשינו באולם באזור התעשיה הצפוני בשעה 19.00, כלומר שבע בערב, כאשר שקיעת החמה היתה 19.15. עוד 15 דקות לשקיעה. הברית האחרונה היתה אמורה להתקיים בשכונה הדרומית של העיר, קרית נורדאו, בבית הכנסת 'אליהו הנביא', ונותרה לנו פחות מרבע שעה להגיע לשם. עלינו בזריזות על מכוניתי, עוזרי המיומן והצדיק רבי יעקב ואני, ושעטנו לכיוון כביש החוף. טרם עלותנו לגשר הצפוני המוביל לכביש החוף, חשתי שההגה כבד ואינו מגיב. חששתי מפנצ'ר. עצרתי בשולי הכביש, ירדתי מן הרכב, הצצה מהירה אימתה את חששותי, ואכן – השם ישמור – הגלגל הימני-קדמי העלה עשן מן החיכוך עקב התקר.

הבטתי בשעון ופעימות לבי החלו לנסוק. הרגשתי שהרקות שלי מכות בי בהתרגשות. נותרו לי בקושי 10 דקות להגיע לקרית נורדאו, הרכב מפונצ'ר, עד שאזמין מונית, עד שהיא תגיע, מדובר בזמן יקר. אחרי השקיעה אסור למול. אין מלים בלילה, ונכנסנו כבר ליום התשיעי. מבטי האכזבה של ההורים והאורחים החלו לצלוף בי בדמיוני, ובשניות הלחוצות הללו חיפשתי נואשות אחרי פתרון ניסי. אך מאחר שהיה ברור לי שלא ינחילו לי את המלאך גבריאל מן השמים כדי להטיסני במשק כנפיים עד לבית הכנסת 'אליהו הנביא', הייתי חייב לייצר לעצמי את המלאך הזה.
יש מלאכים בשמים, אבל יש מלאכים גם בכבישים. נעמדתי במרכז הכביש, והנהג המבוהל שהגיע למולי החל לצפצף ארוכות. הוא חשש שכנראה מדובר באדם לא יציב בנפשו. סימנתי לו לעצור. הוא עצר. נכנסנו רבי יעקב עוזרי הנאמן ואנוכי למכוניתו, וביקשתי ממנו: סע צדיק שלי, סע. אתה לא עוזב אותנו, אתה חייב לעזור לנו.

הנהג היה המום. מי אתם?! מה אתם רוצים ממני?! מה פתאום נכנסתם בלי רשות למכוניתי?! אולי אתם שודדים. תעשו לי טובה ורדו מן הרכב!!!

"סע!!! שאגתי. תן גז, אני כבר מסביר לך מה ולמה. רד מן הגשר ימינה, היכנס לכביש החוף, סע דרומה 7 ק"מ, ומשם בזריזות לשכונת קרית נורדאו, אני מוהל, יש לי ברית מילה שם, עוד 9 דקות שקיעה, תבין אותי, מכוניתי התפנצ'רה, הקב"ה שלח אותך אלי, כי אתה המלאך שלי.
זיק של חיוך ניצת בעיניו של הנהג, שהיה חילוני למהדרין עם לב חם: "אתה מוהל? הו, הו, זה כבוד בשבילי להסיע מוהל בשביל מצוות ברית מילה".

והוא לחץ על הגז, ועוד איך לחץ על הגז. מכוניתו החדישה כמו ננערה מן ההלם וטסה במהירות לכיוון היעד. באותן דקות שנדמו לנו כמו נצח, עסקנו רבי יעקב ואנוכי באמירת פרקי תהילים ובתחינה לפני הקב"ה, שהמשימה תצלח בידינו ונצליח להגיע לפני השקיעה לתינוק הזערורי הממתין בקוצר רוח להיכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני. השמש נטתה מערבה וצבעה הפך כתום, קרני אור אדומות החלו להבליח מן הים. פחדתי להביט בשעון.

עצמתי עיני, ואמרתי: ריבונו של עולם, לא ביקשתי את המלאך גבריאל, אבל אין לי ספק שהיהודי החביב הזה שמחזיק בהגה רוצה לזכות במצווה, והתינוק המתוק גם הוא שואף לבריתו ביום השמיני, והוריו בודאי מצויים במתח נורא, שלא ייגרם להם שברון לב. עשה למענם אם לא מעני. לפתע חריקת בלמים. אני פוקח עינים ולמולי בית הכנסת. אני מביט בשעון: נותרו עוד ארבע וחצי דקות לשקיעה.

אני ורבי יעקב שועטים מן הרכב. והרצים יצאו דחופים לבית הכנסת. השקטתי בתוך שניות את הרוחות הנרגנות, ובתוך דקה וחצי התינוק היקר נכנס בדלת הקדמית לעם היהודי, נימול כדת וכדין, כשאנו מזמרים בכל פה, 'הילד יהא רענן בצל השם יתלונן… בסימן טוב בן בא לנו בימיו יבוא הגואל'. ואכן הרגשתי כמי שזוכה לגאולה השלמה.

יצאנו מבית הכנסת והותרנו את בני המשפחה לאכול ולשמוח. רצינו להזמין מונית, אך הנה אני מבחין בחוץ ב'נהג שלנו', זה שחטפנו אותו בעל כרחו באמצע נסיעתו. "בואו עלו, אחזיר אתכם לרכב, או לכל מקום שתרצו", הוא קרא לי. עלינו לרכב, ואז נישקתי אותו במצחו בחום "ידידי, אין לך מושג לאיזו מצווה אתה שותף. בזכותך נכנס ילד נוסף לבית היהודי של אברהם אבינו. אשריך!!! ואשרי חלקך".

הנהג החטוף והאדיב שתק כמה שניות, שמתי לב שהוא מהורהר ואז התחיל לדבר נרגש כולו: "שמי שמעון. אם לפי דבריך עשיתי מצווה גדולה, ואתה רב ומוהל חשוב, אז אני מבקש ממך ברכה מיוחדת, כי אולי זו עת רצון. אני בן 45 שנים, ועדיין לא נישאתי, אני רווק על כרחי, לא מצאתי את בת זוגי מן השמים. העיכוב הזה מעיק עלי וגורם לי צער רב. אז ברכני רבי שאזכה להינשא בקרוב. אני מרגיש חצי בנאדם".

הוא עמד לפרוץ בבכי. ואז נשמתי עמוק, הנחתי את יד ימיני על ראשו וברכתיו מכל הלב עד טיפת דמי האחרונה "מי יתן ותינשא בקרוב לאשת חיל חסודה משורש נשמתך ותקים בית נאמן בישראל על אדני התורה, ואזכה למול את בנך ביום השמיני. רק אל תשכח אותי!!!".

אתה  לא תאמין  הרב לוי, חלפה לה שנה בדיוק, ואני מקבל צלצול טלפון: "שלום מדבר שמעון, אתה זוכר אותי… אני הנהג שלך, אני המלאך גבריאל שלך שהובלתי אותך לברית מילה ארבע דקות לפני השקיעה… רבי אברהם, חדשיים אחרי הברכה שלך נישאתי לנוות ביתי, והיום בשעה מוצלחת נולד לי בני בכורי. הבטחת לי שתזכה להיות המוהל, והקב"ה שמע וקיבל ברכתך".

הסיפור עוד לא נגמר הרב לוי. הספקתי מאז למול את שני בניו של שמעון הנהג החטוף שיהיו בריאים בלי עין הרע, כאשר לפני הברית אני מספר בין פיוט לפיוט את הסיפור הנהדר ששמעת עכשיו. למותר לציין ש'הנהג החטוף' שלנו רבי שמעון שומר תורה ומצוות וגם הוא מחזק אנשים בסיפור ההשגחה הפרטי שלו.