התורה – אגדה או מציאות?

רבים המתייחסים לדברי התורה כאל סיפורי אגדות, משהו בסגנון `אגדות האחים גרים` בכחול לבן. לאנשים האמונים על אמונה בתורה ובמשה נותן התורה, כל אות וכל מילה הם עולם ומלואו, אך ישנן פרשיות המדהימות בכנותן ומהימנותן אף את הספקנים המושבעים. הרי לנו פרשה מופלאה, פרשת המן.

לפי בקשתם של בני ישראל הקב`ה ממציא להם מזון פלאי, לחם מן השמים. למזון זה יש כללים ברורים:
1. אין להשאיר ממנו ליום המחר.
2. אין אפשרות לאסוף ממנו כמות מעבר ל`עומר`. ככל שיאספו אל כליהם בסוף יישארו רק עם הכמות הזו.
3. בשבת לא ירד מן.

אנו מדברים על קהל של מיליונים: 600,000 גברים מגיל 60-20. צרף אליהם נשים, ילדים עד גיל 20 ומבוגרים מעל גיל 60, הרי לנו ללא ספק קהל עצום של כ- 2,5 מיליון נפש. אלו רואים יום יום (במשך 40 שנה!!) את הנס המופלא הזה. הם יצאו זה עתה ממצרים והיו ניזונים מאוכל רגיל, ועתה הם בתוך מהלך ניסי מוחלט.

הקב`ה אומר למשה `איש אל יותר ממנו עד בוקר` (ציווי לבנ`י שלא לאסוף יותר מן ממה שניתן לאכול באותו היום), והתורה מספרת `ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצף עליהם משה`. ואח`כ כאשר הגיע יום השישי ולפתע מתברר להם כי בנגוד לימים הקודמים בהם אספו `עומר לגולגולת` (=עומר לאדם) לפתע הם מגלים כי הכמות הוכפלה, וכן מספרת התורה, `ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שתי עומר לאחד, ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה`. ההפתעה היתה מושלמת. ומשה מסביר להם – זה בגלל השבת, ובכל יום ששי תהיה כמות כפולה (לזכר זה אנו בוצעים בסעודות שבת על לחם משנה כפול).

ומשה מוסיף: תוכלו להשאיר זאת למחר בבוקר (=לשבת בבוקר) ולא יקרה מאומה ולא יבאש כמו בימות החול, והוא מוסיף להם כי בשבת המן לא ירד, ולכן הלחם הכפול ביום ו`.
והנה גם כאן מספרת התורה: `ויאמר משה… מחר לא תמצאו בשדה, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו`. כלומר למרות דברי משה והפלא אשר מונח לפניהם, הם מגלים ספקנות. אולי, אולי ניתן להשאיר מהלילה לבוקר, אולי נצא ביום שבת ובכל אופן נגלה מן.

מי היה משאיר עקבות כאלה אחריו? האם היום הספקנים שלנו מתקרבים לרמה הזו? הרי בכל אשר ראו עיניהם היתה שם רק אמונה ובורא עולם, אך לא, הבחירה תמיד נשארת ותמיד יתקיים הפסוק: `ישרים דרכי ה` צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בהם`.