זהירות ביקורת

אף על פי שכשאדם מסוגל לומר את אשר עם לבו, יש בכך תרומה לחיי המשפחה ולפתיחות בתקשורת, לעולם אין לבקר דברים שלא ניתן לשנותם: א. מבנה גוף, ב. קוי אופי יסודיים, ג. מוצאו העדתי ומשפחתו של בן-הזוג, ד. בכל בקורת אין לנצל לתקיפת הזולת דברים שליליים שבן-הזוג אמר על עצמו. זאת משום שעל פי רוב דברים שליליים שמספר אדם על עצמו, נאמרים ברגעי חברות וידידות. מתון הרגשה שאפשר להיות פתוח, ולפרוק בפני בן-זוג אוהד מצוקות אישיות, והדברים השליליים לא יפחיתו מערכו של המספר. אם תוקפים באמצעותם, אין ספק שגם לאחר שהריב יפוג, והידידות תחזור לשכון בין בני-הזוג, לא תחזור עוד הפתיחות, וגילוי לב וההחשפות העצמית כבר לא יהיו כלפי התוקף.

כמו כן יש להשתדל: א. לצמצם את הבקורת לדברים עקרוניים בלבד, ולא לפרטים פעוטי ערך. ב. הבקורת צריכה להיות במימדים של הנושא המבוקר – בתקלה קטנה אין לנהוג כבאסון. בן-זוג הרגיל לבקר על כל צעד ושעל, גורם שלא יתייחסו ברצינות הראויה להערותיו, אפילו כאשר הן מכוונות לדברים עקרוניים וחשובים. זאת משום שחלק נופעולותיו החיוביות של האדם נעשות לא משום שהוא רוצה בהן, אלא משום שחשוב לו שתדמיתו תהיה משופרת בעיני הזולת, או כדי ליצור אוירה חברית טובה.

לכן פעולות רבות של בני-זוג נעשות עבור שותפם לנישואין כדי להשיג אהדה, או כדי שתהיה אוירה רגועה בבית, ושבן-הזוג יהיה מרוצה. אולם כאשר מעירים באופן קבוע שוב ושוב, ועל דברים רבים, אומר המבוקר לעצמו: "בן זוגי-הוא טיפוס בקורתי, וגם אם אשנה את התנהגותי בעקבות הערותיו, הוא לא יפחית את בקורתו, ואף לא יעריך אותי על פעולותי למענו, מדוע, איפוא, עלי להתאמץ לעשות זאת".

יתירה מכך, כאשר דברים נעשים בהשפעת פחד הבקורת – כדי 'לשמור על השקט' ולהמנע מריב ומדון, ולא מתוך רצון פנימי, המבוקר אינו שמח בפעולותיו, וכל פעולה שהוא עושה צוברת מרירות ברגשותיו, ואת השפעתה אפשר לחוש באוירה שבבית ובקשר שביניהם.

לכן, גם אם נראה למבקר שהערותיו הן במקומן, ואף יעילות, ונראה לו שזו השיטה שבה צריך לפעול עם בן-זוגו שהרי עובדה היא שמבצעים את רצונו, אין הוא מסוגל להבחין שממלאים את הוראותיו מתוך כפיה ומורא ולא מתוך אהבה. אמנם לטווח הקצר, כאשר בקשותיו מתמלאות במלואן, הוא מרוויח, אולם לטווח הארוך הוא מאבד את האוירה הנעימה ושמחת החיים שהן הכרחיות לקיומה של משפחה.

הבקורתן יוצר לעצמו קשיי תקשורת, במה שהוא מצטייר בעיני בן-זוגו כטיפוס בקורתי. לכן, גדל הסיכוי, שגם כאשר הוא אומר מילים סתמיות בקשר לתפקודו של בן זוגו, או חפציו, דבריו מתקבלים כמילים בקורתיות. הדבר מביא את המבוקר לתגובות נזעמות. התוצאה תהיה שהבקורתן ממלכד את עצמו – מתפתחת אצלו תחושה שמחשש שדבריו יתקבלו כבקורת הוא צריך לחשוב היטב על כל מלה שהוא מוציא מפיו, גם אם היא אינה מיועדת לבקר.

אין זה בהכרח משום שבן-זוגו הוא אישיות רגישה לבקורת, אלא שהוא זה שיצר מצב של מתח, עד שעל כל תגובה מצידו, מתגבר החשש שהוא מתכוון להעיר ולבקר. לא פעם מתפתח מתח לקראת בואו הביתה של בן זוג בקורתן. לעיתים יש אף ייחול בלב – הלואי שיתעכב היום, כדי שאספיק להכין את צרכיו, או לסדר את הבית כפי שהוא אוהב, כדי שלא אצטרך להתמודד עם פניו הזועפות ועם קולו הרועם. האם מזהירה את ילדיה, באומרה: "בא מאד יכעס, לכשיבוא ויראה…", או האב מזהיר אותם באומרו: "אמא עלולה להתפרץ בכעס, אם לא…".