נותנים לך- תיקח!

"רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך יום אשר עמדת לפני ה ' אלוקיך…." (דברים ד', ט). כתב הרמב"ן: מצות לא תיקח הזהיר בה מאוד, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך, כי ה' עשה את המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים! רבינו הרמב"ן סובר שמצוות זכירת מעמד הר סיני כוללת גם חובה לזכור את הפרטים שהיו שם: הקולות, הלפידים, העשן, ההר וכו'. וכתב הלבוש: "ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבתי הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני. שנאמר: "גם הצאן והבקר אל ירעו.." שמע מינה שהיה שם מרעה".

היהדות איננה דת של טקסים וסמלים, ואיננה דת של פולחנים היסטוריים. אם יש מנהג כזה לקשט את בתינו בירק טרי ובעשבי ריח לחג השבועות, אז יש בזה משהו שאמור לחנך אותנו כל שנה מחדש. אין מצוה להעמיד ערימת עפר במרכז הסלון "זכר להר סיני", גם לא להעלות עשן וזיקוקין "זכר למאורע ההיסטורי". כי היהדות איננה מצווה להציג הצגות, רק דברים שבהם יש לקח השקפתי טהור לדורי- דורות אם כן מהו הלקח ממנהג העשבים? מבארים בעלי המוסר שמפיהם אנו חיים: אנשים רבים מקיימים את התורה מתוך מחשבה שהם מקריבים משהו מטובתם עבור זה.

ברמה זו או אחרת יש החושבים: "אילו הייתי גונב במקרה פלוני או משקר במקרה אלמוני- הייתי מרוויח! אבל כיון שאני שומר מצוות אני מוותר על הנאות העוה"ז כדי לשמוע מה שה' אומר". מחשבה זו לגווניה נמצאת אצל רבים "אנחנו מוותרים על עוה"ז כדי לזכות בעוה"ב". וזה אחד הבלופים הגדולים שמסתובבים היום.

חלילה לחשוב שעולם הזה בלי תורה יכול להיות טוב יותר. התורה היא סוד החיים, גם בעוה"ז! הגונב פה, יפסיד שם. המשקר כאן ישלם במקום אחר. המחלל שם שמיים בסתר יתבזה ברבים. המבייש במקום אחד יצטער במקום שני. התורה היא המכתיבה את העולם ואינה מאפשרת חיים טובים באמת שאינם תואמים את התוכנית האלוהית.

אין בעולם הזה הפסדים בגלל התורה. התורה לא לוקחת ממך את העולם להיפך היא מעניקה לך אותו… נכון שהתורה אוסרת ומגבילה אותו בכמה דברים, אבל זה עצמו בגלל שהיא יודעת יותר טוב ממך מה באמת טוב בשבילך, והיא רוצה שתהנה כמה שיותר ובצורה איכותית.

הדבר דומה לילד שהוריו מגבילים אותו מלאכול גלידה וממתקים בכמויות אדירות ובאופן רציף. וזה לא בכלל שאינם חפצים בהנאתו, להיפך. זו הסיבה שבחג השבועות מצווה לשמוח לכל הדעות והשיטות. "מאי טעמא? יום שנתנה בו תורה הוא"! היינו חושבים שיום שנתנה בו תורה יחייב אותנו דווקא להיות פרושים וקדושים מכל ענייני העולם הזה, וזה לא נכון.

העולם אינו מציאות המתנגדת לתורה, זה לא שיש "תורה" ויש "עולם" וצריך לבחור מה מעדיפים, העולם הוא של התורה החיים הם של התורה, מי שמקבל תורה- מקבל גם חיים טובים! היום לא צריכים הוכחות מדעיות כדי לדעת שזה נכון. עיון קל בהשוואה סטטיסטית שבין אחוזי הגירושין, הגנבות, הפשיעה, הכבוד, האושר של שומרי התורה והמצוות לבין הנהנתנים והמתירנים מגלה שהאחרונים בנסיגה ודרדור מחרידים.

בגמרא (שבת פ"ח.) מבואר שבכול דיבור שיצא מפיו של הקב"ה בהר סיני התמלא העולם כולו ריחות טובים, וזה לא בגלל שקיבלנו "בונוס" המצורף לעשרת הדיברות, אלא פשוט- זוהי המציאות של התורה הקדושה, טוב ותענוג נלווים אליה באופן טבעי, וזו גם הסיבה לעשבים מפיצי ניחוחות שהקיפו את הר סיני בעת נתינת התורה, כי אי אפשר לתורה שתרד לעולם בלי שיתמלא העולם כולו בתענוג, אפילו בהמות … גם היום התורה היא המתנה והעונג הגדול ביותר- גם בעולם הזה…