פסח

ליל פסח, הלילה הגדול של השנה
הכנות של שבועות ארוכים לקראת החג הקדוש והנפלא הזה עומדות לפני סיום.כל המצוות המעשיות של ערב פסח, כל העיסוקים הלחוצים, הנקיונות, הקניות, אפיית המצות, כל אלה ייהפכו להיות כלים נפלאים לספוג בהם את האור הגדול. הכנה עושה מצווה. יותר מזה, היא עיקרה של המצווה. ההכנה מתקינה כלים לאור שיבוא. והאור הוא גדול ועצום ונפלא, אור ה' בעצמו "אני ולא שרף, אני ולא מלאך". אותה הארה אלוקית שזכו לה בני ישראל בפסח ראשון, פסח של יציאת מצרים, אותה הארה חוזרת ומתגלה בכל שנה ושנה עם התקדש החג. הארה אלוקית שהופכת לילה ליום. "ההתקדשות בליל פסח כל כך גבוהה, כמו שמש הבוקר שמאירה את הבית לאחר חשכת הלילה, צריך רק להרים את התריס" (עבודת ישראל).

זמן חרותנו 
סדר ליל פסח מעורר אצלנו הרבה והרבה תקוות. אומרים חז"ל שיהודי יכול לפעול בלילה הזה יותר ממה שהוא יכול לפעול כל השנה כולה. הם מגלים לנו שאפשר לצאת נקיים מכל התאוות והמידות הרעות. צריך רק להאמין ולשמוח. להאמין שגם הרשע הגדול  ביותר יכול להתהפך בלילה הקדוש הזה לצדיק גמור.

יש דבר שאנחנו רוצים יותר מאשר לגמור אחת ולתמיד עם החמץ שלנו? לנצח סוף סוף את תאוות האכילה ולהתחיל לחיות כמו בן חורין, חופשי ומשוחרר מהקשר החזק הזה לאוכל, לכל מיני דברים טעימים? לנצח סוף סוף את הכעס ולדעת שזהו זה, לעולם לא אתן יותר לשני את הכוח הזה לשלוט בי, כי כשהשני מצליח להדליק אצלי את האש הזרה הזאת של הכעס, אני כבר לא בן חורין, אני בידים שלו, אני רחוק מאיזשהו קשר עם ה'.

"אנחנו עדיין במצרים. במצוקה גדולה. אנחנו מבולבלים, לא יודעים מה לעשות,   קשה לנו, רע לנו. ופתאום מרגישים שמתחברים למשהו אמיתי, למשהו טוב בתוך הנשמה שלנו, בתוך הלב שלנו. מרגישים שיש כאן יציאה מן המיצרים.

אנחנו כל הזמן יוצאים ממצרים. היציאה ממצרים מלווה את האדם כל ימי חייו עלי אדמות. כל אחד והנסיונות שלו. נאבקים על האמונה, על הבטחון, על השלום בית, על החינוך ילדים, על הפרנסה. נאבקים בגאווה, בכעס, בתאוות אכילה, בתאוות אחרות, במחשבות הרעות. אבל אנחנו לא לבד. "תדע לך שהחיים לא כל כך פשוטים. יש דברים קשים. אבל אני עומד מאחורי זה, אני ערב לזה, אני נמצא שמה, אני נמצא גם במקומות האלה, אני ה', אני שם. אני מרחם עליך. אני רואה אותך, אני לא אתן לך ליפול. אני אעזור לך איפה שאתה נמצא, במצבים הכי קשים האלה. רק אל תשכח את הדבר הכי חשוב. יש רצון. רצון הוא הכוח הבלעדי שיש לאדם עלי אדמות. כל כך הרבה מאבקים ומלחמות והתמודדויות, נופלים לבין המיצרים ויוצאים מהם, ושוב נופלים, ושוב מנסים לקום, ומה שנשאר לנו זה הכוח העצום הזה שאנחנו לא מוכנים לוותר. לא הצליח לנו, ספגנו עלבונות ובזיונות, אך אנחנו נאחזים בכוח הרצון. כשאדם נופל ברוחו ומתחיל להתייאש, אלה המיצרים הכי גדולים, כשפתאום ח"ו מאבדים את הרצון, שהוא הכוח הכי גדול שיש בבריאה, הפאר של כל הבריאה. אדם רוצה, הוא יכול להתחיל כל רגע מחדש" (בְּאוֹר פני מלך חיים).

אנחנו לא מתייאשים. אנחנו מוכנים לעבור הכל ובלבד שנזכה להתקרב אל ה'. כי הוא החיים שלנו, הוא השמחה שלנו, הוא הכוח שלנו, הוא התקווה והנחמה שלנו. מתי היתה יציאת מצרים? "היום אתם יוצאים בחוד האביב" (שמות יג,ד). אביב זה היפך הייאוש. אביב זה התחלה חדשה, שירה חדשה, חיים חדשים. ליל פסח מעלה אותנו קצת למעלה. שם יש מרחב, שם יש מקום לכולם, לא כל כך צפוף שם כמו שפה. שם אפשר להסתכל על הכל קצת מלמעלה ולהבין שבמקום לעסוק בתכלית, אנחנו עסוקים בדברים אחרים, ברדיפה אחרי ממון, אחרי כבוד, אחרי שתיה ומאכלים, אפילו אחרי דברים רוחניים אבל מוטעים. הלילה זה זמן חרותנו. חרות מכל הבלבולים, מכל הדמיונות והטעויות. הלילה מתרוממים קצת למעלה וזוכים לקבל דעת אמיתית. שיש רק ה' בעולם. שאין עוד מלבדו.

אחד מי יודע? אחד – אני יודע!
"עם התקדש החג, המוני בית ישראל מתרוממים ומתנשאים אז טפח מעל הקרקע, מהבלי הזמן, מעבדות פרעה, מעפרוריות החמץ, מחומריות ושיגרת ימי החולין של כל השנה, וחשים בקירבת אלוקים, במחסה של אב אשר נושא אותם עמו על כנפי נשרים לגבהים שאין ביכולתם להעפיל לשם כל השנה" (ספר התודעה).

פסח זה ההתחלה של היהדות. בפסח היהודי מתחיל להיות יהודי. כל שנה מחדש.
שאלו את הרב שך זצ"ל מדוע מברכים "שלא עשני גוי" ולא מברכים "שעשני יהודי". ענה הרב שהקב"ה דאג שלא תהיה גוי, ואתה עושה את היהודי שבך. פסח זה הזמן שכל  עם ישראל נעשים יהודים. אפילו הרחוקים ביותר. פסח הוא חג של לידה, ביום הזה נעשינו לעם. ביום זה יצאנו לחרות. צריך לעזור לעצמנו להרגיש את החרות הזו. חרות מתאוות ויצרים רעים, חרות מהבלי העולם הזה. מדלגים על כל המכשולים. רוצים רק לרוץ, להתעורר, לא לחשוב פעמיים, לא לשאול שאלות, אם נחשוב זה כבר נקרא חמץ. כל הפסח זה לברוח מהעולם. מקבלים נשמה חדשה. מקבלים  דעת חדשה. מוח חדש. זה העניין שרבינו תפס והחזיק פעם במצה בפסח, ואמר: "כשאוחזים מצה ביד אוחזים אלוקות ביד". כי על ידי המצה מקבלים מוח חדש. בפסח, אור החרות ואור הגאולה חודרים לכל פינות הנפש. צריך להתחבר כמה שיותר לצמד המילים הנפלא הזה: "זמן חרותנו".

פה-סח
בפסח הפה סח. סח ומספר בנפלאות ה'. כל כך הרבה ניסים עשה להם הקב"ה לישראל ביציאת מצרים, שמצווה עלינו לספר, לשבח, להלל, וכל המרבה הרי זה משובח. כשמדברים עם ה', זוכרים אותו יתברך. כשמדברים עם ה' יוצרים אתו קשר אישי שזה בעצם עיקר התשובה. הדיבור עם ה' זה מקור אינסופי של שמחה וחיות. אדם מספר לה' מה עובר עליו, כמה קשה לו, הוא מיד מרגיש הקלה. ה' מיד מתחבר אליו. אדם עשה דבר שאסור לעשות, הוא נשבר מזה, הוא נופל לעצבות, אם רק יעשה תשובה, אפילו בלי מילים, רק הרהור אחד של תשובה והוא הופך את המציאות על פיה. וכשהוא מדבר, כשהוא מביע חרטה  ומבקש סליחה ומתחנן שיותר זה לא יקרה לו, הוא מקבל פתאום כזה אור אלוקי שזה לא יתואר. דיבור זה חיבור וחיבור זה כל מה שאנחנו בעצם רוצים בעולם הזה. "כי הדיבור יש לו כוח גדול להזכיר את האדם בשם יתברך ולחזקו תמיד, אפילו במקומות הרחוקים מהקדושה מאד… כי הדיבור אינו מניח לשכוח את השם יתברך" (ליקו"מ עח). כשמתרגלים לדבר עם ה' כבר אי אפשר להפסיק.  זה הופך להיות ה"נס קפה" שלנו, המרגיע שלנו, הדבר הכי מתוק שיש לנו בחיים.

כמה דברים טובים אפשר לעשות עם הדיבור. להגיד מילה טובה לחבר, להתפעל מהבן זוג, לחזק ולעודד את הילד שחזר קצת שבור מהחיידר כי אמרו לו כך וכך, לברך יהודי מעומקא דליבא ולשמח אותו, לחזק ולהתחזק בעבודת השם, מה לא. אבל יותר מהכל – להגיד תודה. להגיד תודה כל אחד יכול להגיד. זה הכוח הכי גדול שיש לאדם. כל כך הרבה חסדים זוכים לראות בשעה אחת, ברגע אחד, כל כך הרבה אשרינו, גם בגשמיות וגם ברוחניות, שכמעט ולא צריך להתאמץ כדי להודות לה'. תודה אבא. אתה כל כך טוב אלי שאין לי מילים. ואם אני עכשיו בצרה ח"ו, איך אני אגיד תודה? זאת כל העבודה שלנו. לדעת שאין עוד מלבדו. שהכל מאת ה' והכל לטובה.

כשמודים לה' על הטובות, מביאים לידי ביטוי את מידת הענווה, כי מבינים שבלעדי ה' יתברך אנחנו כלום, שהכל ממנו. וכשמודים על הדברים הלא רצויים, הדברים הקשים שעוברים עלינו, פה מגיעים לביטוי המוחלט של ההכנעה להנהגת הבורא, שמקבל האדם את מאורעותיו באהבה, ומקיים את מה שנפסק בשולחן ערוך: "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה". כשזוכים להכנעה כזו, ממתיקים את כל הדינים.

"על נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים", בכל רגע ורגע יש על מה להודות לה', כשאדם מרגיל את עצמו להודות על כל פרט ופרט, גם על הדברים הקטנים, בכל רגע ממש, הוא מרגיש את טעם גן העדן עוד בחייו.

כמה טוב אפשר לעשות עם הפה הזה
הגאון ר' חיים מצאנז זיע"א היה ידוע ומפורסם בכל ההידורים והחומרות שהיה נוהג בליל הסדר, כך שתמיד בסיום הסדר היה מוטל הוא בכסאו באפיסת כוחות מוחלטת. שנה אחת בסיום ליל הסדר, כשנשען ר' חיים על כסאו ונשם עמוקות לאחר טרחתו המרובה, באותו רגע בדיוק נפתחה הדלת ולביתו נכנס שואב המים של העיירה. על אף השעה המאוחרת מאד ועייפותו הגדולה קם ר' חיים לקראתו ולחץ את ידו בחמימות תוך כדי קריאת 'חג שמח' לבבית ושאלו בחום: "אמור לי ידידי היקר: איך היתה עריכת ליל הסדר בביתך?" "מצטער אני לומר לך כבוד הרב שלא קיימתי כלל את מצוות ליל הסדר כיון שאיני יודע כיצד עושים זאת ולא היה מי שידרכיני", ענה שואב המים. "בשמחה אשב אתך עכשיו ואדריכך לערוך סדר כהלכתו", ענה ר' חיים ועל אף תשישותו המרובה הושיב את שואב המים לצידו וביקש לערוך שוב את הקערה והחל מיד לקרוא עמו מ-"הא לחמא עניא" עד סוף ההגדה בשמחה.

בני בכורי ישראל
"כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שמות ד,כב). "בני בכורי". כל כך הרבה אהבה יש בשם הזה. הקשר בין עם ישראל להקב"ה זה קשר של אהבה. אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו. זה התחיל ממך. אתה בחרת בנו מכל העמים. אהבת אותנו ורצית בנו. כל היהדות זה אהבה. זה הכוח של הקשר שלנו עם הקב"ה. זה בטבע. כמו אילן, שאם אתה גוזם אותו אז הוא צומח מחדש, גם במקומות אחרים, עוד יותר ועוד יותר. כמו נשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ככה הקב"ה אתנו. הכל ברחמים, בחמלה, בדאגה, באהבה. הניגון הנפלא שמתרונן בעולם בימי הפסח מגלה לכל נפש יהודית את אהבת ה', את השמחה שהוא שמח בנו. בכמה לשונות של אהבה פונה ה' אל עמו ישראל בעת יציאת מצרים. "והוצאתי אתכם… והצלתי אתכם… וגאלתי אתכם… ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם אל הארץ …" (שמות ו').

"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (שמות יט,ד)
אם נגיע אל הסדר מתוך אמונה שאותה אהבה ששפעה אלינו בימי צאתנו ממצרים שרירה וקיימת גם עתה, כי אז מובטחים אנו שכימי צאתנו מארץ מצרים נראה נפלאות.