פרשת מטות מסעי

מסעי
פרשה זו באה להזכיר לנו את הדבר החשוב ביותר לכל מי שרוצה להכיר את הבורא יתברך ולהתקרב אליו (שזו תכלית חיינו) והוא – חיפוש אחר צדיק האמת. בעזרת גילויו נוכל להתקרב אל האמונה ולהתחזק ברצונות וכיסופים לה' יתברך, ובעזרתו נקבל כוחות לקיים את העצות שנותן לנו הצדיק. עצות מעשיות, נפלאות ופשוטות, להצליח בחיים.
אם נתבונן לרגע על הפרשות האחרונות נראה כיצד בכל אחת מהן יש מקום מרכזי לצדיק האמת.

פרשת בהעלותך 
"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה". אומר רבי נתן שפני המנורה "זה בחינת הצדיק האמת, הרב האמת שבדור והוא עיקר האור המאיר בכל העולמות, וכל האורות שעולים כולם נמשכים ממנו, ושבעת הנרות הם שאר הצדיקים האמיתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן וממשיכים את אור הצדיק האמת בעולם".

פרשת שלח לך 
מפרשה זו אנו לומדים על גודל ומעלת העליה וההשתטחות על קברי צדיקים. כלב בן יפונה, שהיה אחד מן המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, הלך להשטתח על קברי האבות כדי להתחנן על נפשו שינצל מעצת המרגלים.

פרשת קורח 
פרשה זו סובבת כולה סביב המחלוקת על הצדיק האמת, ואנו רואים אילו השלכות היו על אדם, במקרה זה קורח ועדתו, שרק "נפרד בליבו" מהצדיק ועדיין לא עושה מאומה, כמה דינים שורים עליו וכמה צריכים אנו להיזהר מלחלוק על הצדיק.

פרשת חוקת
בפרשה זו מדובר על אמונה. האמונה היא בראש ובראשונה אמונת חכמים, אותה אפשר לקבל רק אצל צדיק האמת. גם מידת השלום, שהיא כה חשובה בחיינו, בבית ובחוץ, נלמדת אף היא בפרשה זו מאהרן הכהן הצדיק.

פרשת פנחס
פרשה זו מלמדת פרק חשוב בקנאת ה', כמו כן גם מלמדת היא אותנו על מידת העזות שבקדושה של הצדיק, ומסיימת בהעברת התפקיד ממשה, צדיק האמת, ליהושע בן נון, עליו נאמר: "לא ימוש מתוך האוהל", מתוך אוהלו של צדיק האמת.

ונחזור לעניינינו, פרשת מסעי, ונראה כיצד אף היא מתמקדת בחיפוש אחר צדיק האמת, חיפוש אחר הרוח שלו, וכן את דרך ההתקשרות לצדיק בכל מחשבה דיבור ומעשה – כדי שנזכה דרכו בזכותו ובכוחו לכל ההשפעות הטובות.

ארבעים ושמונה ערי מקלט
"כי מי שרוצה לחוס על חייו, להציל נפשו ממיתה עולמית…ולזכות לאמונה שלימה שהיא עיקר החיים, צריך לנסוע ולבוא אל הצדיקים והנלוים אליהם, שזה סוד ארבעים ושמונה ערי מקלט שישבו בהם הכהנים והלויים, שהיה צריך הרוצח לנוס ולברוח לשם.

"וארבעים ושמונה ערים אלו, הם כנגד ארבעים ושמונה תיבות שבפרשת "שמע ישראל", שהוא יסוד האמונה הקדושה, כי עיקר האמונה בשלימות מקבלין רק על ידי צדיקים אמיתיים והנלוים אליהם, שהם בחינת הכהנים והלויים.

"כי כהן הוא בחינת הצדיק והרב האמת ולויים הם בחינת המתחברים ונלוים אליהם, בבחינת "ונלוו אליך וישרתוך". ומי שנכשל במה שנכשל ורוצה לחוס על חייו ולהציל נפשו ממיתה עולמית, צריך לנוס ולברוח ולבוא אל עריהם, ושם דייקא יינצל מכל רע, כמו הרוצח שנכשל במה שנכשל ואין לו הצלה רק לברוח אל ארבעים ושמונה ערי הכהונה והלויים" (רבי נתן, אוצר היראה, צדיק פ"ג).

נסיעות בני ישראל
חלק גדול מהפרשה עוסק בנסיעות של בני ישראל, כפי שפותחת הפרשה: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון".

רבנו הקדוש אומר (ליקו"מ תורה מ) פירוש על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל", ועל ידי פירוש זה מחבר אותנו שוב לעניין של אמונת חכמים שהיא אמונה בדרכם של הצדיקים האמיתיים. רבנו מגלה לנו, בפירוש זה, שכל הנסיעות והטילטולים הם בגלל קלקול האמונה, כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב"ה להזמין לו כל צרכו, לא היה נוסע שום נסיעה. ועיקר האמונה היא אמונת חכמים, וכפי שחטאו בני ישראל בחטא העגל, שעיקרו היה פגם אמונת חכמים, ואמרו: "כי זה משה האיש לא ידענו", עד שאמרו (על העגל): "אלה אלוקיך ישראל" – כך מופיע בפרשתנו: "אלה מסעי בני ישראל" – אלה כנגד אלה, 'אלה אלוקיך ישראל' כנגד 'אלה מסעי בני ישראל'.

רבי נתן אומר, שכל הנסיעות והטילטולים, בכללות ובפרטיות, באים על פגם אמונת חכמים, שאינם רוצים לילך בדרך החכמים האמיתיים, ואומרים שהם בעצמם יודעים דרך ה', דרך התורה, עד שבאים לכפירות גמורות, ומקצתם אף פורקים עול לגמרי.

אבל באמת, כוונת ה' יתברך היא רק לטובה! משום שכל הטילטולים והנסיעות – הכל בשביל שיזכור כל אדם את עצמו על ידי זה לשוב בתשובה שלימה על פגם אמונת חכמים, ואז הנסיעה היא כפרה ותיקון על פגם זה, כי על ידי הנסיעות הוא מרים ומגביה את המקומות, שמגיע אליהם, לה' יתברך.

על ידי חיפוש הצדיק זוכים לתיקון תאוות הממון ולארץ ישראל

על ידי שמבקשים ומחפשים את הצדיק זוכים לתיקן תאוות ממון וזוכים לארץ ישראל, כשם שזבולון סיפק ליששכר את כל צרכיו, שהיה עוסק במסחר וכלכל את יששכר הצדיק שהיה עוסק בתורה, כך אנו – אם נחפש ונבקש את הצדיק, נינצל מחיפוש אַחֵר, כלומר מהחיפוש והבקשה אחר הממון.

"כי אלו המשוקעים בממון", אומר רבי נחמן (ליקו"מ כ"ג), "כל מה שיש לו עשירות יותר – יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר, כפי שאמרו חז"ל: "מרבה נכסים – מרבה דאגה". הממון והעשירות הוא מקצר ומכלה ימיו וחייו של האדם, כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות שבאים מרדיפת הממון. כי על פי רוב, אלו הרודפים אחר תאוות ממון, הם מתים בעלי-חובות ומאומה אין בידם. ואפילו אם אינם מתים בעלי-חוב, הם בחייהם בעלי-חובות לתאוותם, שרצים ויגעים מאוד כל ימיהם למלא תאוותם ואינם יכולים למלא אותה, כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".

ועל זה נאמר: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך" – זה שמח בכך שנותן צדקה, מכלכל את אחיו ועל ידי זה משבר את תאוות הממון, וזה זוכה לשמוח בלימוד התורה.
מוסיף רבי נתן ואומר (ליקוטי הלכות, ברכת החיים ד, מ"ג): "כי כך זוכין גם לארץ ישראל, שהרי זבולון קבור בעיר צידון, וצידון הוא גבול ארץ ישראל. יוצא מכך, שבמקום שמתחיל ארץ ישראל – שם קבור זבולון ("זבולון לחוף ימים ישכון…וירכתו על צידון"), ועל ידי שמבקשים ומחפשים את הצדיק (זבולון את יששכר בפרשתנו), זוכים לתקן את תאוות הממון וזוכים לגור בארץ ישראל. כי עיקר ארץ ישראל זוכים על ידי הצדיק, בבחינת: "צדיקים ירשו ארץ".

אפשר, אם כן, לראות שהפרשה שלנו מאירה לנו בחינות שונות של חיפוש הצדיק על ידי:
שנזכה באמונה שלימה ונציל את עצמנו ממוות רוחני – ערי מקלט בפרשתנו. תיקון פגם אמונת חכמים על ידי הנסיעות והטילטולים – מסעי בני ישראל. תיקון תאוות ממון, ובדרך זו לזכות בארץ ישראל – זבולון ויששכר. את כל אלה אפשר להשיג על ידי ההתקשרות לצדיק האמת וחיפוש מתמיד אחר רוחו.

אנו זוכים להגיע לציונו הקדוש של הצדיק, לומדים את ספריו, שומעים שיעורים, המבעירים את הלבבות בעזרת הלימוד על כוחו וגודלו האינסופיים של הצדיק, ובעזרתם מתחדשים ברצונות וכיסופים חדשים.

מתוך שיעורו של הרב אליעזר ברלנד שליט"א שמעתי, שהתפקיד שלנו בחיים הוא לחפש את הצדיק האמיתי (וכלשון רבנו הקדוש: "הוא החן והיופי והפאר של העולם"). הצדיק מושל על כל העולם ומפעיל את כל הדברים בעולם. כל העבודה של האדם היא לחפש אחר צדיק האמת שהוא אין-סוף, וכך גם היכולות שלו. לא מספיק לדעת 'שיש רבי נחמן', אלא צריך לדעת שהוא אין סוף. לנצל את הכוח הזה ולשאוב ממנו ישועות.

הצדיק הוא כנפי נשרים, הוא עף באויר, ומי שמתקשר איתו יכול לעוף יחד איתו. ללא הצדיק לא מתקדמים הלאה, גם אם לומדים יומם ולילה. לכן, הבה ונתבטל לצדיק ונדע מי זה רבי נחמן. הבה ניתן לצדיק שילך לפנינו. וכבר אמר רבי נחמן: "מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם", וכן "סמכו על כוחי – על כוחו של זקן בקדושה". כל תנועה, כל צעד, כל נשימה ונשימה – הם מהצדיק. אין עליה לתורה ולתפילה בלא הצדיק. הצדיק הוא העניו והשפל. בלי הצדיק אנחנו בבחינת "כוחי ועוצם ידי" – מלאים בגאווה והתנשאות.

כדי להבין את עומקם של הדברים נתחזק מדברי רבנו הקדוש, שאמר: "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל את דבריו על כל אשר יאמר, מבלי לנטות מדבריו, חס ושלום, ימין ושמאל…וצריך להשליך מאיתו כל החוכמות ולסלק דעתו, כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור". (ליקו"מ קכ"ג).

"וצריך כל אחד שרוצה לרחם על נשמתו, לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' כל ימיו, שיזכה להתקרב להצדיק הזה, שהוא בעל השדה (שדה הנשמות) שיעסוק בתיקון נשמתו ולהביאו אל התכלית באמת".

"והכלל והעיקר, שיהיה לו אמונת חכמים, ולהיזהר בכבודם ולירוא מהם מאוד ואף אם נדמה לו שהם עושים ח"ו כנגד התורה, הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה, כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדרשה…"

"רק צדיק האמת יכול להוריד את השכל העליון, האלוקי, לדרגה כזו שאנו נוכל להבין ולהשיג אותו, כי כל מה שהוא קטן ומרוחק יותר, הוא צריך רבי אמיתי גדול ביותר".

"קודם שיוצא האדם לאויר העולם מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם, וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאיתו…וצריך לחזור ולבקש אבדתו, והאבידה היא אצל הצדיק…" (תורה קפ"ח).

"כי האור הגדול והמופלג של התורה והצדיקים גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו, רק שהעולם הזה עומד לפני עיניו ואין מניח אותו כלל להטות עיניו להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים…כמו מטבע קטנה העומדת בפני העיניים ומפסקת מלראות הר גדול…אבל בקל יוכל לסלק את המטבע מנגד עיניו, ותיכף יראה ההר הגדול ממנו…"

יהי רצון שנזכה להיות "כמוהו ממש", כפי שרבנו הקדוש אכן רוצה אותנו ומאמין בנו שאנו יכולים. ונזכה, כמו הצדיק, להגיע לביטול ה"אני" ולהפוך "אני" ל"אין", ועל ידי זה נזכה במידת הענוה וצעינות וכך נוכל להעביר את האור של הצדיק דרכנו לאחרים, כי כשיש מעט גאווה, אזי האור נחסם ואינו יכול לעבור.

שנזכה כמו הצדיק לעזות שבקדושה, ולמרות דברי המלעיגים – אל לנו להתבייש, אלא עלינו להיות עזים כנמר נגדם. שנזכה כמו הצדיק ללמד כף זכות על כל יהודי, כי צדיק – מצדיק את כולם, וכך נוכל להמתיק דינים ולקרב בני אדם לעבודתו יתברך. בזכות מעלה זו נוכל להיזהר מעין רעה, שהיא ראייה רעה על הזולת. ואם נכשלנו – נוכל תמיד לחזור ולהביט בעין טובה על בניו של ה' יתברך משום שזה רצונו, ומשום שכך הוא יתברך מביט על כולנו. שנזכה ללב בשר (במקום לב האבן) להרגיש באמת את כאבו של כל אחד מעם ישראל, ומאידך, לשמוח באמת בשמחתו של כל יהודי. (נשמות כל ישראל כלולות בצדיק ולכן הוא מרגיש כל אחד מאיתנו).

שנזכה להוסיף בעבודתנו בכל עת ולהתחיל בכל פעם מחדש על ידי שנתרגש מכל מצוה כאילו זאת הפעם הראשונה שאנו מקיימים אותה. על ידי השמחה בכל חג ובשבת קודש כאילו רק עתה גילינו את המתיקות והנועם העליון הטמונים בהם, "כי תענוג תמידי אינו תענוג", אומר לנו רבי ישראל הבעל-שם-טוב זצ"ל, וכשמתקרב ונוסף עוד אחד מעם ישראל הרוצה לעובדו יתברך, אזי ה' יתברך מתפאר בו כמו בלבוש חדש. (הצדיק הוא בכל פעם בן חדש אצל ה' יתברך, ככתוב: "בני אתה, אני היום ילדתיך").

שנזכה לאמונה שלימה כפי שמלמדים אותנו הצדיקים, ועל ידי זה נדע ונאמין שכל מאורעותינו הם לטובתינו כי זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כפי שאומר רבי נחמן.
שנזכה לאהוב כל יהודי, כפי שאמר רבי ישראל הבעל-שם-טוב לתלמידו, הרב מקלמע: "את הקל שבקלים ואת הפחות שבפחותים בעם ישראל, אשר הוא בדעתך (כפי דעתו של הרב מקלמע), אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב את בנך יחידך!" – ואם אכן נזכה לאהוב כל יהודי הרי שזכינו בהכל!