שש זוויות של יופי

כידוע, בשלג טמונה ברכה גדולה לעולם, שכן כאשר שורר בעולם קור בטמפרטורה של מינוס שמונה מעלות, עלולים כל הנבטים הטמונים באדמה לקפוא למוות וליבול יגרם נזק בלתי הפיך.

כיצד מתגברים על הבעיה? נתאר לעצמנו שאיש מדע יציע פתרון 'פשוט' כזה: לפרוס שטיח עבה, שאויר כלוא בתוכו, על כל האדמה באיזור הקר. שטיח זה ייצור בידוד אשר יבדיל בין הטמפרטורה הנמוכה של האויר שהיא מינוס שמונה מעלות, לבין טמפרטורת הקרקע שהיא אפס מעלות, ובכך יגן על הזרעים והנבטים הרכים.

פתרון נאה – אך בלתי ניתן לביצוע על פני מרחבי ענק? זה אולי נכון עבורינו, אך לא עבור הכל-יכול. הוא 'פשוט' הורה לאדים שבאויר להתאסף בשכבות העליונות של האויר, וכאשר שכבת האויר נעשתה רוויה באדי מים עד שאין לה יכולת לקבל אדים נוספים (כספוג הספוג מים), קופאים האדים בטמפרטורה מסוימת ונצמדים אל חלקיקי אבק הנמצאים באויר.
אותם חלקיקי אבק הורמו קודם לכן מעל פני הקרקע על ידי הרוח – על פי הוראה נוספת 'מלמעלה'. וכך נוצרים גבישי קרח זעירים המתלכדים בירידתם ויוצרים את הפתיתים הנקראים בלשוננו שלג. ביליוני ביליונים של פתיתים כאלה נוחתים זה לצד זה וזה על זה, ויוצרים שטיח לבן מרהיב עין ורווי אויר. שטיח זה מגן על הצמחים: בעוד הטמפרטורה שמעליו יכולה להיות מינוס שמונה מעלות, הרי מידת החום של האדמה שמתחתיו אינה יורדת לפחות מאפס מעלות, דבר המשמר את כל אוצרו זרעיה ונבטיה כמתחת שמיכה רכה ונעימה.
 ועוד תועלת נפלאה לנבראים הטמין האל יתברך בשלג. בזמנים או במקומות שבהם הגשם הזורם הולך לאבדון בטרם יספיקו בני האדם לאגור את מימיו, או שהמאגרים מתמלאים אך מתרוקנים במהרה, משמשות ערימות השלג והקרח כ'מחסני' נוזלים קפואים עד להפשרתם עם בוא האביב. ומכיון שכל-יכול הוא אותו מתכנן עליון, הורה עוד שגבישי הקרח המתלכדים ויוצרים את פתיתי השלג, יתחברו תמיד בצורה סימטרית נאה ומשובבת עין.
וכדי שבני-האדם המוגבלים בחומר הגוף יוכלו לקלוט ולהבין ולו במעט מגדלות יכולתו של הבורא יתברך, הוא ציוה שמבין כל ביליוני הפתיתים היורדים ביום אחד, ואף מבין כל אין ספור הפתיתים אשר ירדו בעבר ואלו שירדו בעתיד, לא יהיה אף לא אחד אשר יהיה שווה ודומה לחבירו!
אין ביד שכל האדם לתפוס ולהבין הן את יכולת ההיווצרות 'המקרית' של יופי סימטרי מושלם כל כך, והן את העובדה שהיווצרות זו חוזרת על עצמה אין ספור פעמים, באופן שונה בכל פעם, וביצירת צורה שונה בכל פעם ופעם… אך הבורא לא הסתפק רק בזאת, הוא ציוה להגביל את הצורות השונות של פתיתי השלג להיווצר עם שש זוויות. ומדוע? אולי משום שהמספר שש מסמל, על פי הקבלה, כל דבר חומרי.
 שהרי לכל מציאות חומרית יש ארבע צדדי רוחות השמים, צד עליון וצד תחתון – ובסך הכל ששה צדדים. ואילו נציין כאן במאמר מוסגר כי משום כך יש בתורה כל כך הרבה שביעיות בענינים רוחניים שכן המספר שבע מרומם מהחומר הפשוט. הנה מעט דוגמאות מתוך הרבות שקיימות: ששת ימי בריאת העולם, והיום השביעי – שבת.
 ובמקביל: שש שנים תזרע שדך, ובשנה השביעית תשבות.  שנת היובל – לאחר שבע שמיטות (שבע שנים כפול שבע). ספירת העומר- במשך שבעה שבועות (שבעה ימים בשבוע, כפול שבעה שבועות).
 חג הפסח וחג הסוכות – שבעה ימים כל אחד.  ימי שמחת הנישואין הם שבעה; ולהבדיל, ימי האבלות הם שבעה.  מנורת בית המקדש היתה בעלת שבע קנים (ששה מהצדדים והשביעי, החשוב מכולם, במרכז). שכן הספרה שש מסמלת את החומר המוגבל בששה צדדים והספרה שבע מסמלת את הרוחניות שבחומר. ומה מתאים יותר לגשם המתגשם יותר ונעשה מוצק, מאשר להיווצר עם שש זוויות? "כפור-כאפר יפזר! ישלח דברו וימסם, ישב רוחו- יזלו מים"!