מסר חוצב להבות: "אחדות מתחילה לנו בפנים, בגופנו ונשמתנו"

תשעה באב התשפ"ג

שלום בין הגוף לנשמה.

בכל אחד ואחד מאיתנו יש שני חלקים, שני חלקים מנוגדים זה לזה עד כדי כך שהם הפוכים גמורים במאה אחוז האחד מהשני. אני מניח שכבר ניחשתם, שני ההפכים הם גוף – שכולו תאוות ורצונות עצמיים, ומאידך הנשמה שהיא טהורה וקדושה, כולה השפעה. חלק אלו-ק ממש.

אם ככה, איך יצויר בדעתנו שני בני אדם - אחד אגואיסט גמור והשני כולו מתחשב, איכפתי ומשפיע. האם תיתכן חברות כזו ? האם יכול להיות שהחבר המשפיע יהיה מוכן להיות 'הפראייר' של החבר האגואיסט, והאם האגואיסט יישאר חבר של החבר הטוב והמשפיע, גם אם הוא יפסיק.

כדי לדעת איך אנחנו צריכים להתנהג (או יותר נכון לקבל נק' מבט נכונה עלינו כחברה) נהיה מוכרחים להסתכל על מערכת היחסים בין הגוף לנשמה. על החברות שלהם, מה הם נותנים אחד לשנייה, מה המטרה של החברות והאם ייתכן לאהוב מישהו שרק לוקח ממך.

האדם בא לעולם לשני תיקונים - גוף ונשמה, כאשר תיקון הנשמה הנו 6,000 שנה אלא אם כן מצליחים לתקן אותה קודם. מה קורה בתוך הזמן הזה ? הגוף והנשמה מסתדרים. גוף, סתם גוף שהנשמה עוזבת אותו כבר לא מרגיש, לא כועס, לא אוהב, לא מאוכזב, הוא גם סיים את חלקו בתיקון אותו חלק של הנשמה, שהצליח לתקן. 

כדי שלגוף יהיו רגשות, ולא משנה איזה - הוא חייב נשמה 

אם כן, כדי שלגוף יהיו רגשות, ולא משנה איזה, הוא חייב נשמה. הגוף יודע שבלי נשמה אין חיות. מאידך, הנשמה יודעת שבלי גוף, אין לה תיקון וכשאין תיקון, אין גילוי לאלוקות שבי - שזו מטרת התיקון.  

התיקון של הנשמה הוא לגלות את חלק האלו-ק 'ממעל' שבי, ובכך להגדיל ולהאדיר את שמו בעולם.

לאור העובדה ששני הצדדים מבינים שבלי האחת (נשמה) את השני (הגוף) - אין לגוף זכות קיום, ולנשמה נסתיים זמן התיקון. יחד הם מבינים שהם חייבים להסתדר האחת עם השני, ואין כל פתרון אחר. לכן, מדי פעם הגוף מתפשר, ומדי פעם הנשמה אבל הם לא מוכנים להיפרד בשום פנים ואופן. 

ומסיבה זו, כאשר אדם חולה הוא ירוץ לרופא על מנת שלא תיפגע מערכת היחסים הזאת שבין גוף לנשמה, וזה לא משנה מי נותן יותר או פחות, מי מנצל, ומי מנוצל. 

הגוף והנשמה מבינים שרק ביחד הם מנצחים.

יש לנו אפשרות לבחור בשתי דרכים לעבור את החיים האלה: בכוחות חיוביים הכוללים סליחה, אמונה, רחמים, אכפתיות, תקוה ועוד כוחות חיוביים, או בכעס, תסכול, עצבות, חוסר אמונה ואגואיסטיות.

כל דרך תוביל אותנו לרגש אחר.

אני אישית מעדיף את הדרך הראשונה כמו שהמליץ לנו הבורא (דברים ל' יט) "הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ".