הבטחת הצדיק: כל מי שיקרא מספרו, יגשים את משאלות ליבו

אודותיו

רבי אלכסנדר זיסקינד בעל הספר המפורסם "יסוד שורש העבודה", שנולד בעירת הוראדנא (בליטא) בשנת תצ"ט (1738) לאביו רבי משה זצ"ל ואמו מרת רבקה.

רבנו היה אוסף צדקה עבור עניים ועסק רבות בגמילות חסידים. מסר את נפשו עבור עניי ארץ ישראל, פעולה זו הייתה כרוכה בהעברת כספים מליטא לארץ. באחת הפעמים שהעביר, הפעולה הנצרכת הייתה נראית בעיניי הממשל כעבירה על החוק. הממשל דן אותו בבית המשפט ופסק שעליו להיאסר. רבנו הגיע ארצה, ישר הוכנס לבית הכלא, והקהילה היהודית פעלה רבות כדי לשחררו.

גם לאחר המפלה הקשה שספג, בכל זאת המשיך לדפוק על דלתותיהם של נדיבים כדי לאסוף כספים עבור עיניי ארץ ישראל.

זכה להוציא לאור את ספרו "יסוד שורש העבודה" בצירוף ברכתם של גדולי הדור, וביניהם רבי לוי יצחק מברדיצוב זצ"ל ששיבח אותו על חיבורו.

הספר המכיל תפילות, מאמרים על חודשי השנה, על מעלת התשובה ולימוד התורה. מאמרי מוסר ומאמרי זוהר נפלאים. הספר מחולק לשנים עשר שערים ובסוף הספר מצורפת "הצוואה הקדושה" של הרב.

הצדיק אלכסנדר זיסקינד מהוראנדא מבקש מכל אדם לקבוע שיעור יומי מספרו "יסוד שורש העבודה", וזוהי הבטחה שיהיה מליץ יושר ויקיים בקשתו:"ובוודאי אם תקיימו צוואתי, אהיה מליץ טוב בעדכם בעולם העליון. על כל איש ישראלי מעם קדוש שיזהר בזה מבטיח אני לו בהבטחה נאמנה שאהיה מליץ טוב בעדו".

רבי אריה, בנו של ה"חפץ חיים" זצוק"ל, העיד שאביו היה מקפיד ללמוד בכל יום מתוך הספר.

גם הגאון מוילנא (הגר"א) אמר עליו: "רבי אלכסנדר דיסקינד גדול כספרו וספרו גדול כמוהו."

בכל ערב שבת קודש היה טובל במקווה טהרה, לובש בגדים לבנים, והולך לבית הכנסת כשבידו מגילת שיר-השירים (שכתובה על קלף) והיה קורא אותה במתינות, במתיקות גדולה, בהתלהבות ובדבקות נוראה.

העיד עליו רבי נחום, שהיה נוהג להתפלל איתו בבית הכנסת: "קבלה בידינו מאבותינו, שמלאכי מעלה היו פוסקים מלומר שירה והיו עומדים ושומעים ומקשיבים לקול נעימותא יר שיר-השירים שלו שהיה בוקע רקיעים".

ביום י"ח אדר ב' תקנ"ד (1738) מסר את נשמתו הטהורה לבוראה, ונטמן בעיר הוראדנא. באופן חריג, סביב קברו ישנו מקום פנוי של ארבע אמות (2 מטר) מכל צד. ושתי מצבות הוצבו לו - אחת לצד ראשו, והשנייה לצד מרגלותיו.

המעלה של עניית אמן – מתוך ספרו:

"עיקר עניית אמן הוא הכונה שבה, ולא עניית התיבה לבד. ועיקר הכונה של עניית אמן היא השמחה והחדווה במחשבתו על גודל אלוהותו יתברך שמו. ששמע שבח והודאה אמיתית שאינה כוזבת בשום אופן, יצא מפי המברך ליוצרנו ובוראנו יתברך שמו. גם התלהב לב האדם להשתדל ולהתאמץ לשמוע הברכה מפי המברך כדי לענות אחריה אמן. לתת בזה נחת-רוח ליוצרו ברוך הוא ברוך שמו".

כך כתב על אהבת ה' בספרו:
"'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך' - בחמש תיבות אליו חיוב על האדם להכניס בליבו אהבה עזה ועצומה לאהבתו יתברך שמו ויתעלה".

יהי רצון שזכות תורת הצדיק תגן בעד כל ישראל, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.